המציאות נתפסת כמחזורית וספירלית… כולמר משנה את פניה מתרחבת ומתכווצת באופן מחזורי ויש פואטיקה מאחורי התפיסה הזאת אבל המציאות היא לא תפיסה, היא הרבה יותר דומה לאוסף עצום של נקודות השקפה יוצרות או אם תרצה נקודות השקפה השתקפות וידיעה יוצרת מעצם הידיעה ואקח למשל את עצמי… שהנה אני יושב בבוקר זך וגשום של חודש ינואר 2014 ומשקיף בכל חושיי אל המציאות שאיננה אני, רואה בה מעין מרחב שיש בו כל טוב ישן ומקרטע… כלומר ישן מוכר ומקרטע כי לתפיסתי, ההיא שניסחתי בראש הרשימה, זהו מחזור מתרחב/מצטמצם, אך מנקודת השקפתי, במרחב הזה, או כמו שיש מנסחים זאת במגרש המשחקים הזה ששמו מציאות יש בלי סוף מקום פנוי לחדש… ואין זה אומר שצריך להביא דחפורים וליישר האדמה ולעצב מחדש את הנוף או לתפוס מאן דהוא המתהולך לתומו במרחב ולהציע לו אורחות חיים חדשים אלא אף ובהפתעה לשחרר את אחיזת תפיסת המציאות המחזורית הפואטית, זאת שמעגלת את הספירלה, ולתת רשות לתפיסת ההתפשטות/צמצום להשתחרר מאחיזתה ואז מגוון משחקים שטרם שוחקו מתייצב לו מלוא נוכחותו מול פני התודעה… הידיעה שכל צירוף אפשרי אכן אפשרי וכל צירוף שטרם עלה על הדעת ונחשב כאפשרי גם הוא אפשרי וכך הוא.
מערך שלם של חידושים ניצב ברגע זה במלוא נוכחותו וחלק מהם, שנזרע זה מכבר, מתחיל למשוך לעצמו את מזונו והגשם מאיץ את בישול מרכיבי המזון לזרעים שנטמנו או אם תרצה את קדרת המציאות הפיסית כבית גידול. החדש מתהווה מתחת לפני האדמה ויוציא את עצמו לאור עם התארכות שעות האור ועד שנגיע לקיץ מרביתה של המציאות תוכל להסתופף תחת הכותרת "חדש".
וגרו חתול ועכבר יחדיו בבלוג
ואם אני נדרש לתת צורה ודימוי לחדש הזה אני יכול רק לצטט דימוי ישן שלי על חתול האוחז עכבר בשיניו וממלמל לעצמו בקצב ובעצב: אף שאני אוחז טרף בשיני אני אותו חתול והעכבר המת לא אומר כלום עליי…והעכבר עצמו בכלל כבר איננו… הוא עזב את צורתו וגופו העכברי ומסר את גופתו לחתול בזמן שהוא עצמו יושב לו בנחת ובשלום באיזור הדמדומים הקוונטי ומתכנן את ה – come back שלו.
בהרים 