התעוררתי בבוקר יום אחד יקיצה טבעית והמחשבות התעוררו איתי. העסיקו אותי בדברים שלא בא לי להתעסק איתם על הבוקר, גם לא אחר צהריים או לפנות ערב. אבל הם נשארו כדבקות בשגרתן ואני לא מצאתי להן פתרונות או תשובה ואחת הובילה לשניה ואני כבר מסובכת על הבוקר וקורי השינה עדיין טריים.
שאלתי מה אני אעשה עם המחשבות האלה, תפסתי די מהר שהן מבלבלות את הבלבול ולא באות לסדר שום דבר. אז מחשבה אחרת ענתה לי שאם זה מחשבות מהסוג הזה אין להן כלל טעם ומהותן היא סרק ונעלמו מייד כולן. שמעו ונסתלקו, החדר התמלא בשקט והמרחב גדל.
מה זאת המחשבה הזאת הקוראת תיגר על שאר המחשבות? היא לא בת קול מן השמים, היא לא קרקור הבטן שלי, היא לא הגיעה מאותו המקור ששאר האחרות הגיעו. היא הגיעה מידיעה שיודעת והשונה משאר המחשבות הוא שהיה לה גם מראות ותחושות. כל החושים השתתפו במחשבה הזאת לא כמו רק נוירונים הירויים במוח.
המחשבה הזו הראתה לי שהיא לא מפרטת לי תשובה מתוכננת אבל התשובה כבר כולה בה. מצא חן בעיני להתראות שוב עם מחשבה זו כבעבר וכבמפתיע וביצירתיות בכל פעם מחדש.
אני מזמינה עצמי לשמוע אותה יותר ולו רק בכך שהפעם הזאת שמתי ליבי אליה ביתר הקדשה.
בדרך כלל, כך אני מבחינה, תחושות ההקלה והמזור בעקבות הסוג הזה של מחשבה יודעת, זכורות לי כקסם ממש נעים ומרפא וכאילו נשכח הקוסם. זו הפעם הראשונה שאני כך נוכחת בסוג מחשבה זה ובגילויה האמיתי.
בהרים 