"היי", כמו היי עם חצי חיוך בזווית הפה כשאני פוגשת מישהו שלא ראיתי המון זמן וכשאני רואה אותו שוב הפנים שלו מזכירות לי אוטומטית מאיפה\ למה\כמה\ מתי ואיך זה הרגיש.
אז המפגש הזה עורר אותי להדליק סיגריה במיטה עם מחשב בחיקי וללחוץ על מקשים בשדה שמזמן לא דרכתי בו, שכבר בנו בנינים חדשים מסביבו ואנשים רבים וזרים דרכו בו מאז שביליתי בו רבות וארוכות, כמו לחזור למבנה נטוש שהיה פעם בניין מגורים. כמו.. כמו לעבור ולהגיד שלום ולאסוף את כל אותם ה"הי" לרגע אחד ניצחי אינסופי מההווה לעבר לתוך עתיד. שם בכולם הייתי אני.
יה והנה משיח על חמורו מנופף בחיוך לשלום וממשיך ללכת
בהרים 